Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 16b

הלכה: וְאֵי 16b זוֹ הִיא חָצֵר. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל שֶׁהַשּׁוֹמֵר יוֹשֵׁב עַל פִּיתְחָהּ וּמְשַׁמֵּר.

Traduction

On appelle une cour, enseigna R. Ismael, l’emplacement à la porte duquel un gardien est assis et veille à ce qu’il contient.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני ר' ישמעאל כל שהשומר וכו'. האי תנא דברייתא מפרש להא דר' ישמעאל להא דקאמר חצר הצורית לפי שבצור היו נוהגין כך להיות השומר יושב על פתחה ומשמר את הכלים:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן כּוּלְּהוֹן מִן הַבַּיִת לָֽמְדוּ. בַּיִת טוֹבֵל דְּבַר תּוֹרָה אָמַר בִּיעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבַּיִת.

Traduction

R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: tous ont appris que l’importation dans la maison rend les fruits soumis à l’obligation de la dîme, d’après l’expression ''maison'' contenue dans le verset (Dt 26, 13): J’ai fait disparaître les saintetés de la maison.

Pnei Moshe non traduit

כולהון. הני תנאי דמתני' מן הבית למדו שהבית טובל למעשר דבר תורה שהתורה אמרה ביערתי הקודש מן הבית ומר סבר דהאי חצר דמיא לבית ומר ס''ל דהאי נמי דמיא לבית:

שָֽׁמְעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לוֹן הֲלָכָה כְדִבְרֵי כוּלְּהֹן לְהַחֲמִיר. וְלָמָּה לֹא אָֽמְרִין לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵיתֵיהּ מִילְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְּלִיגָא עַל מִילְתָא. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי עֲקִיבָה כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל פָּטוּר. בִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין לֹא בִשְׁנֵי דִיּוּרִין. מַה בֵּין שׁוּתָף מַה בֵּין דִיּוּר. כְּשֵׁם שֶׁהַשּׁוּתָף מַמְחֶה כָּךְ הַדִּיּוּר מַמְחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּבַעַל הַבַּיִת וְדִיּוּרוֹ הִיא מַתְנִיתָא. בַּעַל הַבַּיִת מַמְחֶה עַל יְדֵי דַּייָר וְאֵין דַּייָר מַמְחֶה עַל יַד בַּעַל הַבַּיִת. עֲלֵיהּ שָֽׁמְעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר זְעִירָה וְרִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי הוֹרֵי דְּבֵית רִבִּי יַנַּיי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר דְּרִבִּי עֲקִיבָה.

Traduction

– Simon leur dit en présence de R. Yohanan: la règle est qu’il faut suivre l’opinion de tous de la façon la plus sévère (il faut au préalable que tous accordent la dispense, pour qu’elle soit réelle). Pourquoi n’a-t-on pas rapporté cette opinion simplement au nom de Simon, assez considéré pour que l’on y ajoute foi? (A quoi bon parler de la présence de R. Yohanan)? C’est pour dire que R. Yohanan ne le conteste pas (et l’a confirmé par sa présence; ce qui lui donne plus de poids). On a enseigné que R. Simon b. Eleazar dit au nom de R. aqiba: chaque fois que dans une cour l’un ferme et l’autre ouvre, les produits qui y passent sont dispensés de la dîme; c’est vrai pour deux associés, non pour deux locataires d’une même maison. D’où vient cette différence entre les associés et les locataires? Est-ce que l’un comme l’autre ne peut pas empêcher l’enlèvement, ou l’importation? En effet, dit R. Yona, il s’agit d’un propriétaire et de son locataire: le propriétaire peut interdire certaines choses au locataire, non le locataire au propriétaire. C’est sur ce sujet que Simon dit en présence de R. Yohanan: on adopte comme règle l’avis de R. Simon b. Eleazar au nom de R. aqiba. R. Yona rapporte que Zeira et R. Imi disent tous deux au nom de R. Yohanan: on adopte comme règle l’avis de R. Simon b. Eleazar au nom de R. aqiba. R. Ila dit que R. Yohanan a enseigné la même opinion aux disciples de R. Imi.

Pnei Moshe non traduit

שמעון קומי ר' יוחנן. שמעו ששאלו לפני ר' יוחנן הלכה כדברי מי ואמר לון הלכה כדברי כולן להחמיר:

ולמה לא אמרין ליה משמיה. מאי שנא דאמרו בהאי לישנא שמעין קומי ר' יוחנן ולמה לא אמרו בהדיא הכי משמיה ומשני משום דליתא מילתא דר' יוחנן פליגא על מילתא שלא יהיו דברי ר' יוחנן פליגי על מילתיה גופיה דאמר לקמן הלכה כרשב''א אליבא דר''ע לפיכך לא אמרו בהדיא משמיה דקבע כדברי כולן להלכה להחמיר מפני שיש אומרים שכך שמעו ממנו ויש אומרים כך:

תני. בתוספתא פ''ב רשב''א וכו' והתם גריס כגון שני שותפים שני דיורין ולמאי דמסיק לא פליגי הני ברייתות דרשב''א אהדדי:

לא בשני דיורין. ופריך מאי שנא בין שתוף ובין דיור הרי כשם שהשותף ממחה בחבירו וכשזה פותח זה הוא נועל כך הדיור ממחה בחבירו וא''כ לאו חצר המיוחדת היא ומשני ר' יונה דהאי ברייתא מיירי בבעל הבית ודיורו שהשכיר לו בית אחד בחצרו לדור עמו והרי הבעה''ב יכול הוא למחות בהדיור שלא לפתוח החצר בלתי רשותו אבל אין הדיור ממחה ע''י בעה''ב ולפיכך בכה''ג מודה ר''ע שהיא חייבת:

עליה שמעון קומי ר' יוחנן וכו'. השתא מסיק האי טעמא דקאמר לעיל למה לא אמרו משמיה דר' יוחנן בהדיא דקאמר הלכה כדברי כולן להחמיר משום דאיכא דשמעין עליה דהאי מילתא דאמר הלכה כרשב''א משמיה דר''ע:

זעירא ור' אימי תריהון. אמרי בשם ר' יוחנן הלכה וכו' ור' איסי קאמר דהורי ר' יוחנן לאילין דבי ר' אימי הלכה וכו':

רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מַה בָּא רִבִּי יְהוּדָה לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. אָמַר לוֹ לֹא כְּלוּם.

Traduction

R. Aboun b. Hiya demanda en présence de R. Zeira: Est-ce que R. Juda est venu ajouter un détail aux paroles de son maître R. aqiba? Non, rien, répondit-il.

Pnei Moshe non traduit

מה בא ר' יהודה להוסיף על דברי ר''ע רבו. הלא אם החיצונה נועלת פתחה הפנימית פותחה שיש לה דריסת רגל עליה והויא החיצונה כאחד פותח ואחד נועל והיינו דר''ע ומה בא ר' יהודה להוסיף על דבריו:

אמר לו לא כלום. כלומר דבאמת לענין פטורא דהחיצונה לא הוסיף לו כלום ור' יהודה כך היה גורם בשם ר''ע רבו והיינו הך:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר לְגָג מְבוּצָּר לַאֲוֵיר חָצֵר הִיא מַתְנִיתָא. מִכֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירָן דֶּרֶךְ חָצֵר לֹא נִטְבְּלוּ. תִּיפְתָּר אִי כְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יוּדָה אִי כְרִבִּי בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לַעֲשׂוֹתָן מוּקְצֶה וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' לגג מבוצר לאויר חצר היא מתני'. שהוא מבוצר ופתוח לאויר החצר מיירי ודרך החצר עולין לו ואפ''ה אינו קובע ופריך הא מכיון שהעבירן דרך חצר לא נטבלו בתמיה וכי אין החצר טובלת למעשר תיפתר אי כר' יוסי בר' יהודה לעיל בהלכה א' דס''ל העבירן לחצירו כדי לאכול בראש גגו פטור אי נמי דאפי' כרבי אתייא וכגון כשהיה בדעתו לעשותן מוקצה וכו' כדפרישית במתני':

אָמַר רִבִּי אָבִין וְהוּא שֶׁהָיָה בְגָג אַרְבַּע עַל אַרְבַּע. מַה הַבַּיִת אֵינוֹ טוֹבֵל עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אַף הַגָּג אֵינוֹ פוֹטֵר עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ אַרְבַּע עַל אַרְבַּע. דְּתַנֵּי בַּיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר מִן הַמְזוּזָה. וּמִן הַמַּעֲקֶה. וּמִן הָעֵירוּב. וְאֵינוֹ טוֹבֵל לְמַעְשְׂרוֹת. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ חִיבּוּר לָעִיר. וְהַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת מוּתָּר לֵישֵׁב בּוֹ. וְאֵין נוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת לִפְנֵי פִתְחוֹ. וְאֵין צָמִית בְּיוֹבֵל. וְאֵינוֹ מִטָּמֵא בִנְגָעִים. וְאֵין הַבְּעָלִים חוֹזְרִין עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

והוא שהיה בגג ארבע על ארבע אמות. דאז אינו בטל לגבי בית דמה הבית אינו טובל עד שיהא בו ארבע על ארבע כך לענין פטורא דגג צריך שיהא בו ארבע על ארבע למהוי מקום בפני עצמו:

דתני. בברייתא והובאה בפ' משוח מלחמה בהל' ד':

פטור מן המזוזה ומן המעקה. דבית כתיב בהו והאי לאו בית מיקרי:

ומן העירוב. אין צריך ליתן פת לעירובי חצירות כדרך שאר הבתים הפתוחין לחצר:

ואין טובל למעשרות. דאין חובת הטבל חלה עד שיראה פני הבית שנאמר בערתי הקודש מן הבית והאי לאו בית הוא:

ואין עושין אותו חיבור לעיר. בענין תחומי העיר דהבית העומד תוך שבעים אמה ושיריים לעיר מתחברת עמה ומודדין תחומי העיר מן הבית ולהלן אלפים אמה כדאמרינן בפ''ה דעירובין ובית קטן כזה אין עושין אותו חיבור לעיר דלאו בית מיקרי:

והנודר. מליכנס לבית או מלישב בו מותר בבית קטן זה דלא הוי בכלל:

ואין נותנין לו ארבע אמות לפני פתחו. כגון בחולק נכסיו על פיו ונתן לאחד מבניו בית עם שני פתחים ולאחד עם פתח אחד דקי''ל שנותנים לכל פתח ופתח ד' אמות כנגדן חלק בחצר והשאר חולקין בשוה ובית קטן זה אין לפתחו ארבע אמות:

ואין צמית ביובל. כלומר שאינו נחלט כדין בתי ערי חומה הנוהג בזמן היובל אלא שפודהו לעולם ואם לא גאלו יוצא ביובל כדין שדה מקנה:

ואין הבעלים חוזרין עליו מעורכי המלחמה. אם בנה בית חדש ואין בו ארבע על ארבע אינו חוזר:

מַהוּ שֶׁיִּטְבְּלוּ לְבַעַל הַבּוּרְגָּנִין. מִן מַה דְּתַנֵּי בֵּית סֵפֶר וּבֵית תַּלמוּד טוֹבְלִין לְסֹפֵר וּלְמַשְׁנֶה. אֲבָל לֹא לָאֲחֵרִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהֵן טוֹבְלִין לְבַעַל הַבּוּרְגָּנִין.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מהו שיטבלו לבעל הבורגנין. הא דקתני במתני' הבורגנין פטורין שאינן טובלין למעשרות מהו שיטבלו לבעל הבורגנין בעצמו או שאין טובלין כלל ואפי' לבעל הבורגנין ופשיט לה מן מה דתני בתוספתא פ''ב בית ספר ובית תלמוד טובלין לספר ולמשנה אבל לא לאחרים. כצ''ל לזה הסופר ולהמשנה ומלמד טובלין שהן כביתו אבל לא לאחרים שהעבירו פירותיהן בתוכן א''כ הדה אמרה שהבורגנין ג''כ טובלין לבעל הבורגנין שהיא יושב בו ומשמר דמידי דהוי אבית הסופר ובית התלמוד:

רִבִּי אוֹמֵר אַרְבַּע אַמּוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע דַּפְנוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַרְבַּע דַּפְנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דַּפְנוֹת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה מְחַייֵב בִּמְזוּזָה. מִסְתַּבְּרָא רִבִּי יוּדָה יוֹדֵי לְאִילֵּין רַבָּנִין. אִילֵּין רַבָּנִין לֹא יוֹדוּן לְרִבִּי יוּדָה. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת וְאַרְבַּע דַּפְנוֹת שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַמְזוּזָה וְאֵינוֹ טוֹבֵל לְמַעְשְׂרוֹת.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

רבי אומר וכו'. אסוכת החג בחג דקתני במתני' קאי דאגב מייתי פלוגתא דתנאי בסוכה דרבי ס''ל דאם יש בה ד' אמות אע''פ שאין שם ד' דפנות אלא שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח כשירה ור''ש ס''ל דארבע דפנות צריך ואע''פ שאין שם ד' אמות כשרה ור' יהודה ס''ל ד' אמות וד' דפנות דדירת קבע בעי:

וכן היה ר' יהודה מחייב במזוזה. לסוכת החג בחג דדירת קבע הוא וקאמר הש''ס מסתברא הוא דר' יהודה מודה הוא לאילין רבנן דאם יש בה או ד' אמות או ד' דפנות כשרה היא בדיעבד אלא דלכתחילה הוא דבעי ד' אמות וד' דפנות אבל אילין רבנן לא יודו להא דר' יודה לענין חיוב מזוזה ולענין טובל למעשר אלא אע''פ שיש שם ד' דפנות וד' אמות פטור הוא מן המזוזה דאינה עשויה אלא לדירת עראי וכן אינו טובל למעשרות דאינו עשוי לדירת בית:

Ma'asseroth

Daf 17a

משנה: תְּאֵינָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וְאִם צֵירַף חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַחַת בִּימִינוֹ וְאַחַת בִּשְׂמֹאלוֹ וְאַחַת בְּפִיו. עָלָה לְרֹאשָׁהּ מְמַלֵּא חֵיקוֹ וְאוֹכֵל. גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶּחָצֵר נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל 17a וְכֵן בָּרִמּוֹן וְכֵן בָּאֲבַטִּיחַ דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹל וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ. כּוּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶּחָצֵר מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל וְאִם צֵירַף חַייָב. סִיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוּרְנִית שֶׁבְּחָצֵר אִם הָיוּ נִשְׁמָרִין חַייָבִין. תְּאֵינָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּינָּה אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. עוֹמֵד בַּגִּינָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר אוֹכֵל אַחַת אַחַת וְאִם צֵירַף חַייָב. עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אוֹ עוֹמֶדֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָּר. וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִיקָּר. בְּעָרֵי מִקְלָט הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. וּבִירוּשָׁלֵם הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.

Traduction

Lorsqu’un figuier est placé dans une cour (bien qu’elle entraîne l’obligation), on peut en manger successivement sans rédimer; mais, si l’on en réunit plusieurs figues, il faut les rédimer. R. Simon dit: on peut en avoir une dans la main droite, une à gauche, une dans la bouche (sans que ce soit une réunion interdite). Si l’on est monté au sommet du figuier, on peut en prendre la poche pleine pour les manger sur place. Lorsqu’une vigne est plantée dans une cour, on peut prendre toute la grappe (sans en manger par grains), et de même pour la grenade (sans l’égrener avant de la détacher) et pour le melon (sans le découper en place). Tel est l’avis de R. Tarfon. Selon R. aqiba, on mange la grappe par grains (sans la détacher entière), on égrène la grenade, on découpe le melon. Lorsqu’il y a du coriandre (115)A ce terme Maïmonide compare avec raison un mot arabe dont la graphie figure page174. dans la cour, on le découpe par feuilles pour en manger (sans dîme); si on prend un entier, on doit la dîme. Le rosmarin sauvage (116)Ce terme, selon Maïmonide, se rend en arabe par le persan eq.à noix aveline, et les 2 suivants sont traduits par lui: saturée et thym. Voir aussi l'explication des trois termes par Michael Sachs, Beitrage, etc., t. 1, p. 127-128. (ou gingembre, polio), l’hysope (117)Cf. Nida 51a. et l’orygane (118)Voir (Sheviit 8, 1), fin, et Babli, Shabat 128a. (saturée) qui sont dans la cour sont soumis aux droits (malgré leur peu de valeur), si on les conserve (119)La Guemara de ce § se retrouve ci-dessus, (Terumot 8, 3).. Sur un figuier est placé dans la cour, mais pencher vers le toit, on peut manger sans restriction. S’il est (120)Cf. Babli, Baba Metsia 88a. placé sur le toit et penche vers la cour on en mange les fruits un à un sans dîme; en cas de réunion, la dîme est due. S’il est planté en Palestine (sur la limite) et penche au dehors, ou s’il est planté au dehors et penche vers l’intérieur, on se règle d’après l’emplacement du tronc. Quant aux maisons des villes frontières (les branches fussent-elles au dehors), le tronc l’emporte par sa place. Dans les villes de refuge (121)Cf. Makot 12a. et dans la capitale ou Jérusalem (pour la consommation de la 2e dîme), la branche sert de guide.

Pnei Moshe non traduit

מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר. והאדם עומד בקרקע ומלקט ממנה אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב דהוי קביעות:

ר''ש אומר. מותר לו ליקח אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת בפיו וכה''ג לא הוי צירוף ואין הלכה כר''ש:

עלה לראשה וכו'. דדוקא אם עומד בקרקע חייב בצירוף אבל אם עלה לראש התאנה ממלא חיקו ואוכל דלא הוי אלא כאויר החצר ואין אויר החצר קובע למעשר:

מתני' גפן שהיא נטועה בחצר נוטל את כל האשכול וכו'. דס''ל הואיל והתחיל בהיתר יכול הוא לגמור את כל האשכול ולא צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון א''צ לפרטו ובאבטיח א''צ לספותו חתיכות חתיכות ור''ע אומר צריך לגרגר אחת אחת וכן ברמון לא יטול את כל הרמון אלא פורט את הרימון באילן פרד פרד משם וכן באבטיח סופתו כשהוא בקרקע לחתיכות חתיכות ואוכל והלכה כר''ע:

כוסבר. הוא זרע גד קוליינדרו בלע''ז:

מקרטם מחתך עלה עלה ואוכל:

סיאה. פוליי' בלע''ז:

והאזוב. איזווי:

והקורנית. שדריא''ה בלע''ז אם היו נשמרים בחצר חייבין:

מתני' תאנה שהיא עומדת בחצר ונוטה לגינה אוכל כדרכו בגינה. ופטור דהויא כאלו נטועה בגינה:

ונוטה לחצר. הויא כנטועה בחצר ואינו אוכל אלא אחת אחת ואם צירף חייב:

עומדת בארץ וכו' הכל הולך אחר העיקר. דאם העיקר בארץ חייבת במעשרות ואם העיקר בח''ל פטורה דבזה אמרו שדינן נופו בתר עיקרו וכן בדין בתי ערי חומה שאם לא גאל בתוך השנה שמכר נחלט היא לצמיתות ואם האילן עומד בפנים מן החומה ונופו נוטה חוץ לחומה הכל הולך אחר העיקר ונחלט גם הנוף כאלו הוא ג''כ לפנים מן החומה:

בערי מקלט. דקי''ל כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט והכל הולך אחר הנוף והיינו אף אחר הנוף והכי מסיק בבבלי בפ''ב דמכות דאם האילן עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום אמרינן שדינן עיקרו בתר נופו וכשיגיע הרוצח לעיקרו נקלט ואם האילן עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום אמרינן שדינן נופו בתר עיקרו וכשיגיע להנוף נקלט:

ובירושלים הכל הולך אחר הנוף. הכא נמי אף אחר הנוף קאמר ולהחמיר שאם האילן עומד לפנים מחומת ירושלים ונופו נוטה חוץ להחומה משנכנס מעשר שני תחת הנוף הוי כאלו נכנס לירושלים לענין פדייה שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים דלענין זה אמרינן שדינן נופו בתר עקרו אבל לענין אכילה אסור לו לאכול תחת הנוף שאין אוכלין מעשר שני אלא לפנים מן החומה ולא שדינן נופו בתר עיקרו לקולא לענין אכילה:

הלכה: תַּנֵּי נוֹתְנִין לוֹ שָׁהוּת לְפַצֵּעַ בָּהּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִייָה וּשְׁלִישִׁית. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא שֶׁאִים לִיקֵּט אֶת הַשְּׁנִייָה בְּתוֹךְ כְּדֵי שָׁהוּת רִאשׁוֹנָה נִטְבְּלוּ שְׁתֵּיהֶן.

Traduction

On a enseigné: celui qui mange des fruits un à un a la faculté d’attendre qu’il les amollisse une première fois, et même 2 ou 3 fois. Toutefois, ajoute R. Yona au nom de R. Zeira, s’il l’on a cueilli un 2e fruit pendant qu’on laisse amollir le premier, ils sont considérés comme réunis et deviennent tous soumis à la dîme.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בברייתא לפרש הא דקתני אוכל אחת אחת שנותנין לו שהות לפצוע פעם אחת וכו' כלומר שלכל אחת ואחת פוצע הוא אותה בפני עצמה ואוכלה וכן לשניה ולשלישית ולאפוקי שלא יניחנה בידו עד שילקוט ויפצע להשניה דא''כ הוי צירוף וכדמפרש ר' זעירא שאם ליקט את השניה בתוך כדי שהות הראשונה כצ''ל כלומר שעד שלא אכל להראשונה ושהה בה ליקט להשניה נטבלו שתיהן דשתים הוי צירוף:

רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי זָרַק אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְמַעֲלָה מֵאֲוֵיר עֲשָׂרָה לֹא הִסְפִּיקָה לֵירֵד לְמַטָּה מֵאֲוֵיר עֲשָׂרָה עַד שֶׁלִּיקֵּט אֶת הַשְּׁנִייָה נִטְבְּלוּ שְׁתֵּיהֶן.

Traduction

R. Jérémie demanda: Lorsqu’on a jeté la première figue en l’air dans un espace supérieur à dix palmes (ce qui constitue pour ainsi dire un autre séjour) et qu’avant sa chute au-dessous de cet espace on a cueilli la seconde, est-ce aussi considéré comme une réunion? Oui, toutes deux deviennent soumises à la dîme.

Pnei Moshe non traduit

זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה. דלאו כחצר הוא ולא הספיקה לירד למטה עד שליקט את השניה אם נטבלו שתיהן מי אמרינן דהואיל ולא אכל את הראשונה הוי עכשיו כצירוף או דילמא מכיון שליקט השניה קודם שירדה הראשונה למטה מאויר עשרה לא מיקרי צירוף ולא אפשיטא:

רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שָׁלֹשׁ בִּימִינוֹ וְשָׁלֹשׁ בִּשְׂמֹאלוֹ וְשָׁלֹשׁ בְּפִיו. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל יְדֵי דַהֲוָה אָכְלָן הֲוָה מְשָׁעֵר גַּרְמֵיהּ כֵּן. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲזַל לְגַבֵּיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּי רִבִּי יוֹסֵי בַּר לַקּוֹנִיָּא חָמוֹי הֲוָה מְזַג לֵיהּ וְהוּא שָׁתֵי. מְזַג לֵיהּ וְהוּא שָׁתֵי. אָמַר לֵיהּ לֹא שְׁמָעַת מִן אָבוּךְ כַּמָּה אָדָם צָרִיךְ לְגַמּוֹת בַּכּוֹס. אָמַר לֵיהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא אַחַת. בְּצוֹנִין שְׁתַּיִם. בְּחַמִּין שָׁלֹשׁ וְלֹא שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים לֹא בְּיֵינָךְ שֶׁהוּא נָאֶה וְלֹא בְּכּוֹסָךְ שֶׁהוּא קָטָן וְלֹא בִּכְרֵיסִי שֶׁהִיא רְחָבָה.

Traduction

– R. Eliézer bar R. Simon dit: on peut en avoir 3 dans la main droite, autant dans la gauche et autant dans la bouche, sans que cela constitue une réunion interdite; parce que, selon lui, celui qui a l’habitude d’en manger autant à la fois les mesure d’après son usage et considère trois comme une seule. R. Eliézer bar R. Simon se rendit auprès de R. Simon bar R. Yossé bar Leponia (111)Babli, Pessahim 86b. son beau-père, et celui-ci se versait deux verres de suite à boire. N’as-tu pas appris de ton père, lui dit-il, en combien de fois on doit boire un verre (et encore moins vider 2 verres d’un trait)? Tel qu’il est, répondit-il, on le considère comme un verre: s’il est froid on le boit en 2 fois, s’il est chaud, en 3 fois; mais les sages n’ont pas prescrit la mesure que le vin doit être beau, que la coupe sera petite, ni que la panse sera large.

Pnei Moshe non traduit

ר''א בר''ש אומר. דמותר ג' בימינו וכו' וקאמר הש''ס דעל ידי שהיה אכלן שהיתה כריסו רחבה כדלקמן שיער בנפשיה כן:

הוה מזיג ליה ושתי. בפעם אחת וכן עשה עוד א''ל חמיו ולא שמעת מאביך מהדרך ארץ כמה אדם צריך לגמות בכוס ולא לשתותו בפעם אחת א''ל כך שמעתי אם כמות שהוא ואינו מזוג בפעם אחת ואם מזוג הוא בצונן בשתים ואם מזוג בחמין בשלש אבל לא שיערו חכמים לא ביינך שהוא נאה ומתוק ולא בכוסך שהוא קטן ולא בכרסי שהוא רחבה:

וַהֲוָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה צְוַוח לֵיהּ חַלָּא בַּר חַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ צְוַוח לִי כֵן. אָמַר לֵיהּ עַד דַּעֲרַקְתְּ וַאֲזַלְתְּ לָךְ לְלַדִּיקֵיָא. אָמַר לֵיהּ לֹא קוֹצִין כְּסִיחִין כִּסַּחְתִּי. אָמַר לֵיהּ וְלָא הֲוָה לֵילֵיךְ לָךְ לְסוֹף הָעוֹלָם לְהַנִּיחַ בַּעַל הַּגִּינָּה שֶׁיִּקּוֹץ אֶת קוֹצִין.

Traduction

R. Josué b. Korha l’appela (112)Baba Metsia 83b.: vinaigre fils du vin. Pourquoi m’appelles-tu ainsi, lui dit-il? Pour que tu te sauves et tu te rendes à Laodicée (car il avait pris des voleurs). Mais, répliqua-t-il, n’ai-je pas coupé les épines à émonder (n’ai-je pas bien fait d’enlever les impies)? Tu devrais aller te cacher au bout de monde et laisser au maître du potager (à Dieu) le soin d’émonder son bien des épines qu’il a.

Pnei Moshe non traduit

והוה ר' יהושע בן קרחה צווח ליה. ענין אחר הוא ועל שהיה תופס הגנבים ומוסרן למלכות כדאמרי' בפ' הפועלים היה קורא אותו חלא בר חמרא חומץ בן יין:

עד דערקת. יש לך לילך לברוח ללודקיא ולא תעשה כן וא''ל וכי לא קוצץ קוצים קצצתי והשיב לו יש לך לילך עד סוף העולם ולא תעשה כן אלא הנח לבעל הגינה והוא הקב''ה והוא שיקוץ את הרשעים הקוצים:

נִתְגַּלְגְּלָה מֵאֵילֶיהָ מַהוּ מַחֲזָּרָתָהּ כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן וְאוֹכֵל. וְאוֹף הָכָא כֵן. תַּמָּן מַחֲזִירָן בְּמָקוֹם פְּטוֹר. בְּרַם הָכָא בְּמַחֲזִירָן לְמָקוֹם חִייוּב. מַה דָמִי לָהּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַתְּאֵינָה מַה אַתְּ עֲבִיד לָהּ כְּעוֹמֵד בָּעִיר כְּעוֹמֵד בַּשָּׂדֶה. יֵיבָא כְהָדָא הָיָה עוֹמֵד בָּעִיר וְאָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שׁוֹכְחִין עוֹמֶר שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה. הָיָה עוֹמֵד בַּשָּׂדֶה וְאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַפּוֹעֲלִין שׁוֹכְחִין עוֹמֶר שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וּשְׁכָחוּהוּ הֲרֵי זֶה שִׁכְחָה דִּכְתִיב בַּשָּׂדֶה וְשָׁכַחְתָּ וְלֹא בָּעִיר וְשָׁכַחְתָּ.

Traduction

Lorsqu’une figue s’est détachée spontanément de l’arbre et est venue rouler auprès de celui qui se trouve là, peut-on retourner avec elle à l’arbre et la manger là sans dîme, comme il est dit ailleurs: ''on peut, en cas de transport involontaire dans la maison, rapporter les produits au point de départ et les manger là sans dîme''? En est-il de même ici, ou non? Certes non, fut-il répondu, car ailleurs, il s’agit de les remplacer dans un endroit à la dispense de la dîme a lieu, tandis qu’ici, même en les restituant à leur point de départ, l’obligation subsiste (113)''Le figuier est dans la cour; et, dès la chute du fruit, il est soumis à la dîme.''. A quoi ressemblerait celui qui se tient au sommet du figuier (où, selon notre Mishna, on peut en manger)? Et quelle est la règle si l’on se trouve placé à côté des épis en gerbes? Sont-ils considérés comme étant placés dans la ville (et par conséquent soumis aux droits), ou comme se trouvant au champ (où la dispense subsiste)? On peut déduire la réponse par analogie avec le cas suivant (114)Au Péa de la même série, ch. 5, 6, on retrouve ce texte de la Tossefta, ch. 3, sur ce même traité.: si étant placé dans la ville, le propriétaire dit: ''Je sais que les ouvriers oublient une gerbe en tel endroit'', et qu’en effet ils l’ont oubliée, elle n’est pas considérée comme un oubli dû aux pauvres; mais si, en étant placé aux champs, il dit aussi qu'il sait d’avance l’oubli qui va être commis par les ouvriers et que l’oubli ait en effet lieu, c’est dû aux pauvres, selon les termes mêmes du verset (Dt 24, 19) au champ, et que tu oublies (c’est alors dû aux pauvres) mais il n’est pas dit: ''si, dans la ville, tu oublies''.

Pnei Moshe non traduit

נתגלגלה מאליה מהו מחזרתה. אמתני' מהדר דקתני אחת אחת פטור ואם צירף חייב ובעי אם כשנטל האחת נתגלגלה מאליה מידו ונטל אחרת מהו שיהא מותר לו להחזירה לזו שנתגלגלה ולאכלה עם השניה דהא בראשונה בהיתר באת לידו או דילמא מכיון דמעכשיו השניה בידו הוי צירוף:

כמה דתימר תמן. לעיל בהלכה א' בהאי ברייתא הביא תאנים מן השדה לאכלן בחצרו שאינה משתמרת ושכח והכניסן לתוך ביתו ה''ז מחזירן למקומן ואוכל דאלמא אע''פ שהיו במקום החיוב לא נקבעו הואיל ובדעתו היה בתחילה לאכלן במקום הפטור ואוף הכא כן דבתחילה היה בדעתו לאכול להראשונה בפטור שלא היתה אלא אחת בלבד ודחי לה הש''ס דלא דמי דתמן במחזירן במקום פטור דהרי כשמחזירן למקומן שהיה בדעתו בתחילה לאכלן למקום פטור הוא מחזירן לחצר שאינה משתמרת ברם הכא במחזירן למקום חיוב דכשמחזיר את הראשונה נמצא בידו שתים והוי צירוף וחייב:

מה דמי לה היה עומד בראש התאנה. כלומר ואי איכא לדמויי להא דלעיל בכה''ג הוא דדמי לה דאם היה עומד בראש התאנה שהוא מקום פטור ונתגלגלה אחת מידו למטה שהוא מקום החיוב בצירף וכשמחזירה לאכלה בראש התאנה למקום פטור הוא מחזירה דשם ממלא חיקו ואוכל ובהא ודאי לא הוה מבעי' לן דבראש התאנה לא מהני צירוף לחייבו:

מה את עביד לה בעומד בעיר בעומד בשדה. כלומר וכי קא מבעיא לן אם יכול לאכול לאותה שנתגלגלה למטה בהחצר בצירוף עוד אחת או לא דמה את עביד לה אי מדמית לה לדין שכחה בעומד בעיר או דדמיא לדין שכחה בעומד בשדה כדמסיים ואזיל דייבא בעיא זו כהדא דתני בברייתא והובאה לעיל בפ''ה דפאה בהלכה ו':

היה עומד בעיר. הבעל הבית ואמר יודע אני שהפועלין בשדה שכחו זה העומר שבמקום פלוני ושכחוהו לזה העומר אינה שכחה דהבעל הבית בעיר הוא ואין שכחת בעה''ב ולא של פועלים כלום אבל אם היה עומד בשדה ואמר וכו' הוי שכחה דכתיב בשדה ושכחת וכו' והשתא שפיר הוא דמבעיא לן הכא אם יכול לאכול לזו שנתגלגלה כשהיה עומד בראש התאנה בצירוף האחרת כשהוא עומד עכשיו למטה בהחצר דמי מדמינן לה לעומד בעיר דהתם דלא מהני מה ששכחו אח''כ הואיל דבתחילה כשאמר יודע אני וכו' עומד בעיר היה דלאו מקום חיוב בשכחה הוא וה''נ מכיון דבשעה שנתגלגלה עומד בראש התאנה היה דלאו מקום חיוב הוא ויכול לאכלה עכשיו אפי' בצירוף או דלמא כיון דעכשיו במקום חיוב הוא עומד הוי כעומד בשדה דהתם דחל עליו דין שכחה אע''פ שאמר בתחילה יודע אני וזכר הוא ולא שכח מ''מ כששכחוהו אח''כ הוי שכחה הואיל ועומד בשדה וה''נ כן הואיל ועכשיו עומד בחצר שהוא מקום חיוב אינו יכול לאכול לזו שנתגלגלה בצירוף ואע''פ שבתחילה לא היה עליה דין צירוף ולא אפשיטא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source